כותבת לך

13.12.09

יורם שלי,

כותבת, כשבעוד מספר שעות, תתקיים הלווייתך.  בעוד מספר שעות, נשב מול ארונך, נעמוד מעל קברך.

מה אנחנו עושים כאן בכלל? איך כל זה קרה? זה כל כך

לא היה בתכנון. עוד רגע, תכננו לשפץ את הבית,תכננו

לצאת לטיול בסין וכל קלפינו נטרפו באחת.

תמיד היית זריז במיוחד. כשהיינו הולכים יחד, תמיד הלכת

עשרה צעדים וחזרת חמישה, כדי לפגוש אותי באמצע.

נשארת נאמן לתכונותיך ואופייך. רצת קדימה בכזו מהירות

וחצית את קו הגמר לתמיד. לא חיכית הפעם וכבר לא ניפגש בחיים אלו. אבל קולך, אמרות השפר שלך, השטויות

שלך וכן, גם צלצול הטלפון שלך, ממשיכים ללוות אותי,

ממשיכים ללוות אותנו.

תמיד צחקת על אמונתי בנצחיות הנשמה, בחיים שאחרי

ובגלגול נשמות. אמרת שמה שיש כאן ועכשיו, זה כל מה

שיש וברגע המוות הכל נגמר ואין כלום יותר. הוספת, שמכיוון שכך, מצדך, שיזרקו אותך לאחר מותך לים, או

לכלבים, או לזבל. תמיד צחקנו כשאמרתי לך, שכשתגיע

לשם, תזכור את מילותיי “אמרתי לך”.

תמיד ידענו כמה אתה חרוץ ומסור ויעיל. היית ממש מוכרח

יום, יום, לעבור את פסי הרכבת בכניסה למעגן מיכאל,

בדיוק ב-4:43 בבוקר וחזרת הביתה הרבה אחרי ארבע אחר

הצהריים. בחודש האחרון, הבנו גם עד כמה היית אהוב בפלסאון. הוצפנו בכל כך הרבה חום ואהבה. כל כך קשה

היה לך כבר לדבר, אבל ברגע שצלצל הטלפון שלך, מיד

השתנה קולך ובקול חזק ובוטח היית אומר שהכל בסדר וכן,

בטח שאפשר לבוא לבקר, בשמחה.

היינו מאושרים והרגשנו עשירים – לא בכסף, לא ברכוש רב,

אלא בכל מה שהשגנו ב-34 שנות ביחד. בכל שיחה, בכל הזדמנות אמרנו זה לזה, כי בורכנו והעושר האמיתי שלנו

הוא ארבעת ילדינו וחתננו הכל כך נפלאים וכל כך אהובים.

בטיולינו בחו”ל, מראות עוצרי נשימה, מיד היו מזכירים לנו

את ילדינו-את עוצרי הנשימה הפרטיים שלנו.

לתלמידיי האהובים, החווים מצוקה יומיומית כזו או אחרת,

אני תמיד אומרת שהמציאות היא מציאות, היא עובדה קיימת, אבל ביכולתנו לבחור כיצד נחיה עם המציאות שנכפתה עלינו. אני בוחרת לחגוג את החיים. לחגוג את חייך, איש שלי, לחגוג את חיינו המשותפים ולהמשיך לחגוג את חיי וחיי ילדינו, גם לאחר לכתך.

זה הזמן לומר תודה ענקית לאנשי פלסאון בכלל והפיוז’ן

בפרט, כמו גם לצוות הרפואי ולכל חברינו מבית ובני משפחתנו- הייתם ועוד תהיו לנו לעזר רב ולנחמה גדולה

בשעתנו הכל כך קשה.

הייה שלום יקר שלי ואתה זוכר? עוד ניפגש, אמרתי לך…..

אהבת שירים, אהבת רוק כבד, אבל שיר אחד התעלה מעל

כולם ותמיד אמרת שזה השיר שתרצה שנשמיע מעל קברך,

לאחר מותך. אז בבקשה, הנה הוא,  Brothers In Arms של

הדייר סטריט שכל כך אהבת.

Brothers In Arms

Mark Knopfler

 

These mist covered mountains
Are a home now for me
But my home is the lowlands
And always will be
Some day you’ll return to
Your valleys and your farms
And you’ll no longer burn
To be brothers in arms

Through these fields of destruction
Baptisms of fire
I’ve witnessed your suffering
As the battle raged higher
And though they did hurt me so bad
In the fear and alarm
You did not desert me
My brothers in arms

There’s so many different worlds
So many different suns
And we have just one world
But we live in different ones

Now the sun’s gone to hell
And the moon’s riding high
Let me bid you farewell
Every man has to die
But it’s written in the starlight
And every line in your palm
We’re fools to make war
On our brothers in arms

 

 

 

Leave a Reply

*