24.1.10

הבוקר השמיעו ברדיו את השיר שלנו-“אנא בכוח”.

הגברתי את הקול ודמעות הציפו את עיניי.

כל צליל,כל פינה,כל גרב,כל חולצה,

כל בדיחה,כל ארוחה,כל פרסומת של ג.יפית,

כל …. הכל, מזכירים לי אותך.

שומעת את קולך-“נכון השיר הזה כל כך יפה?”

ו”מה את חושבת לעצמך מטומטמת,שקרנית,

מי מאמין לך בכלל”-צועק על הפרסומת בטלוויזיה

ו…”שוביק,צריך כבר לכבס”-אתה נוכח/נפקד

וקשה לתפוס וקשה לעכל וקשה לקבל,

שעכשיו זה לא אנחנו יותר.

אינסטינקטיבית, מפנה בבוקר את הראש ימינה,

לראות אם קמת ומיטתך ריקה –

נוחתת למציאות – לא קמת ומיטתך ריקה,

ריקה לתמיד.

 

בדיוק לפני שנה, “בילינו” חודש ימים ב”בני ציון”.

החלום שלך היה לטייל בהודו – קניתי לך שני ספרים

חדשים ומדהימים שרק יצאו לאור בנושא.

כשניצן שאלה מה להביא לך מהודו,

ביקשתי שתחפש ספר אבל ממש, ממש יפה.

הביאה, ספר ענק, כבד ומדהים.

השבוע סידרתי את כל ספרי הודו במקומם החדש

והדמעות לא הפסיקו לזרום.

 

 

 

 

 

Leave a Reply

*