יום השנה הרביעי

בקיץ האחרון מלאו לי שישים שנה. לכאורה אירוע משמח, אבל לא ממש הרגשתי ככה. הילדים הפתיעו אותי בנסיעה משותפת לפראג, כמו שאני הפתעתי את יורם כשחגג 60, בנסיעה לקרנבל המסכות בוונציה. אורי ונורית שאלו אותי מה אני רוצה כמתנת יום הולדת ועניתי שאינני רוצה דבר. תרצי אולי להיפגש עם מתקשרת שאלו? ואני קפצתי על המציאה. היום, ביום השנה הרביעי לפרידתו של יורם מאיתנו, אני רוצה לשתף אתכם בחוויות מפגשי עם המתקשרת. ליורם ולי היה ויכוח מתמיד לגבי האמונה בנצחיות הנשמה ובחיים שאחרי. בעוד אני מאמינה גדולה בנושא, יורם טען תמיד שלאחר המוות אין כלום, נגמר הגוף, אפשר לזרוק אותו לזבל ואין שום דבר מעבר לכך.חכה, חכה, הייתי אומרת לו, אתה תראה שעוד ניפגש שם. בשיתוף שלהלן, אני מבקשת דווקא להעלות חיוך על פניכם – לא הפכתי להיות קוקו ואיש באמונתו יחיה. חלקכם יתייחס לדברים בבדיחות הדעת וחלקכם בכובד ראש- הרגישו חופשיים להתייחס כרצונכם.

” אנרגיה שמחה וקופצנית נכנסת לחדר, ברור ששלומי טוב. מתגעגע אבל טוב לי. את מתגעגעת יותר מידי, שחררי, ניפגש עוד, ניפגש. לגבי אמונתך בחיים שאחרי – שוב צדקת, אבל זה לא בדיוק ככה, מה שלא ראיתי ולא יכולתי להבין, לא היה קיים. אל תמהרי להגיע אלי, יש לך זמן ואל תדאגי. נכון, אנחנו עוד ניפגש אבל בינתיים תנוחי קצת. אני עסוק מאוד, כרגיל אני מפטירה, צוחק, העיסוק שלי הוא ללמוד להיות, גם להיות לא עסוק- מאוד קשה. לא הצלחתי בחיי הארציים להיות ברגע ועכשיו אני עסוק בלמידה הזו. מצטער שלא הספקתי להכיר את הנכדים, אבל את שם וזה מספיק טוב. הרבה פעמים קלקלתי, לא הייתי מספיק בשבילך, את תמיד היית בשביל כולם – יום אחד נתקן את זה. הייתי רוצה שתסכימי לשחרר אותי, תפני את מחשבותייך אליך – תמיד תרמת לכולם. לא ידעתי להיות בשבילך ולא ידעתי להיות בשבילי – זה בזבוז. מצטער שלא נשארתי איתך, למרות שלא הייתי מספיק טוב. אין לך תלונות כי את טובה מידי. דברי איתי, את תשמעי אותי מדבר בקול שלך, אבל זה אני. לא כל הזמן, מידי פעם, שלא יעיק עליך ותהיי יותר שמחה, יש סביבך המון אנשים שאת אוהבת והם אוהבים אותך. אני מאוד עסוק וחייב לרוץ, תודה על הד”ש מהילדים, אוהב את כולכם.”

לבד1

Leave a Reply

*