עברו שנתיים

,עברו שנתיים

.כל כך הרבה קרה בשנתיים אלו, כאילו נצח, ומאידך, רק הרף עין

בשנתיים אלו, נולדו נכדינו המדהימים, מתן ויהלי, ואתה לא כאן בשביל לחוות את הקסם הזה עימנו

בשנתיים אלו, הגשמתי את חלומנו המשותף ושיפצתי את הבית, ואתה לא כאן כדי להנות ממנו. אני יודעת שהיית מאוד אוהב את המטבח החדש ואת הרצפה- שנים התחננת שנרצף מחדש את הבית. רק צחוק הגורל הוא,שכל כך דאגתי ……שתחטוף התקף לב במהלך הבנייה

בשנתיים אלו, גם ג’ורג’,כלבנו האהוב, הלך לעולמו,בעיקר מצער עליך ועל אבא. זה הכלב,שתמיד הקפדת שלא להראות כמה אתה אוהב אותו. שהיית מרים אותו לארגז האופניים, רק אם אף אחד לא היה בסביבה לתפוס אותך על חם. זה הכלב, ששנים התלוננת שהוא תופס כסא נוח על המרפסת וביקשת שאשחרר את הכסא השבוי. ועכשיו אתה כבר לא כאן, כדי לשבת בשבת על הדשא, עם עיתון וכוס קפה, על הכסא המשוחרר

אני מלטפת את מצבתך הקרה ונזכרת, כמה שנאת בתי קברות,כמה הדרת את רגלייך מהם ככל יכולתך.  ואתה באמת לא כאן, אתה בליבותיהם של אוהביך, אתה בזיכרונות כל מכריך ואתה באמרות השפר שלך, שקופצות לראש ולפה בכל הזדמנות. מהכביש המקורצץ בדרך לעבודה ועד, תסלחו לי, שמן הזין במעבר בסופר. מה-“מה נשמע” ועד “שלום ושנה טובה” כל יום בשנה

…….אתה חסר, כל כך חסר

Leave a Reply

*