30.12.09

הבטחתי להמשיך לחגוג את החיים,

אני מאמינה שבכוחו של אדם,

גם מול אובדן,

לבחור כיצד יראו חייו בעתיד.

אבל לפעמים, העצב עוטף אותי

כמו שמיכה עבה ומחניקה

ואני מתקשה לנשום

ואני מתקשה לראות את האור.

הלילה, ראיתי אותנו בחלומי,

מטיילים בעיר זרה.

לפתע, רצת כהרגלך קדימה

ונעלמת לי

ויותר לא מצאתיך.

חיכיתי שתחזור, כל רגע, עוד רגע ….

לא חזרת

השעון צלצל, אתה לא תחזור יותר.

Leave a Reply

*