בדשא של השכנים

כל שבת, עשר בבוקר, על הדשא רק שניים, יורם והכלב. יורם קורא את עיתון השבת. מנוחה.

הכל כל כך שקט, לאחר שבוע שככל שנשכים קום, לא נמצא את המכונית של יורם בחניה, לא

נמצא אותה בחניה גם אם נחזור מאוחר אחה”צ או בין הערביים.

‘בוקר טוב יורם’, ויורם מרים משקפיים, עונה ‘בוקר טוב’ וחוזר לקריאה. הילדים גדלו, לא צריך

לרדת לים, אפשר לנוח.

שבת, כל שבת, שתים-עשרה בצהריים, בדשא של השכנים, מתכנס ‘מועדון הצ’יפס’. אלו

קולפים, אלו עורכים שולחן. מכניסי אורחים בעלי הדשא. הצ’יפסר עובד, יורם הולך ושב ממנו

ואליו. בשתיים, ההמולה בעיצומה, כולם אוכלים.

אנו, רוב דיירי השכונה, שעברנו את ה-75 ,זכינו בשני הזוגות ‘הצעירים’, הנכונים לעזור

במקרים שהמשימות היו מעל ליכולתנו. תוך דקות היו יורם או אודי יבדל”א אצלנו והכל הסתדר.

 

עוד מפגש עם יורם היה לי בשנות עבודתנו בתפ”ן. יורם,מדור המייסדים של תפ”ן, היה

מהטכנאים שלנו וכמו עכשיו, גם אז היה זריז, דייקן ועומד על דעתו.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, נכנסנו לפאניקה שיחסר חומר גלם ונתקענו עם מלאי עצום של

חומר גלם משומש שמילא את המחסן. יורם ארגן את החבר’ה הצעירים למבצע סירת מרוץ

לסקי מים. אחרי שעות העבודה, מילאו שקים ומכרו את החומר. ו… קנו סירה להנאת הדור

הצעיר. לילה אחד, הרימו גנבים את הסירה מסככת המוסך. היתה ואיננה עוד.

יורם עבר לעבוד ב’פלסאון’ ועם המיומנויות וההתמדה שלו, מצא את מקומו ביחס ובכבוד הראוי

לו. במבט לזמן ארוך – הפסדנו בתפן איש ראוי.

בשנה האחרונה לעבודתי, הכרתי את ינון, הבן הקטן של יורם. והנה, ראיתי את בן דמותו, זריז,

דייקן, מתווכח עם בני גילו על דברים שזקנתי מלהבין בהם, אבל חביב ומכבד את בגרותנו.

 

לאחרונה, ימים רבים לא ראיתי את יורם על הדשא. המכונית חנתה בחנייה הסמוכה, גם

בשעות היום. לא חשבנו כי מחלתו של יורם תהיה אגרסיבית ומהירה כל כך.

נותרו רק העצב והזיכרונות.

ולכל בני המשפחה, זכרו את הטוב באיש, בחבר והאבא.

גם אנו נזכור.

יאיר.

 

 

 

 

 

Leave a Reply

*